פסק-דין בתיק ע"א 1062/04

1.         זהו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת שושנה אלמגור) מיום 18.11.03 בת"א 132871/01 שדחה את תביעת המערער נגד המשיב וחייב את המערער בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

2.         הרקע

(א)        המערער הגיש נגד המשיב תביעה כספית בסך 2,099,500 ש"ח (ליום הגשתה) - מחצית מסכום הזכייה בהגרלת היובל של מפעל הפיס שנערכה ביום 17.12.01 (להלן: " ההגרלה").

(ב)        בכתב התביעה נטען שסמוך לפני מועד ההגרלה, הציע המשיב למערער לשלוח יחד טופס "לוטו" שישתתף בהגרלה. המערער היה עובד של המשיב בעסק לממכר רהיטים באור יהודה, ומשהסכים המערער להצעה, שלחו הם טופס משותף שהמשיב החזיק אותו בפועל, אך המערער כתב עליו את שמות שניהם (להלן: " הטופס").

­(ג)         לאחר ההגרלה התברר כי הטופס זכה בפרס בסך 4,199,000 ש"ח והמשיב אף הודיע על-כך למערער סמוך לחצות באותו יום. למחרת הבהיר המשיב (כך נטען בכתב התביעה) שעם קבלת הפרס יעביר מחצית מסכומו למערער, אלא שמשקיבל את הכסף, לא הסכים עוד להעביר מחצית ממנו והציע סכום נמוך, שהמערער לא הסכים לקבלו.

(ד)        המשיב כפר בטענות המערער לשותפות וטען שרכש שני כרטיסים לשתי הגרלות, שבועיים-שלושה לפני ההגרלה, ומשראה אותם המערער בעסק, הציע להיות שותף. המשיב הסכים לשותפות ובלבד שהמערער ישלם מראש את חלקו, היינו, מחצית מעלות שני הכרטיסים. באותה הזדמנות רשם המערער על שני הכרטיסים את שמו ואת כינויו של המשיב "מוסי", אך לא שילם למשיב את מחצית העלות, כפי שנדרש; לכן, לא היה לשותף.

(ה)        המשיב טען עוד בכתב ההגנה שהמערער ידע שאינו שותף וכך התנהג בימים הראשונים, אלא שלאחר מכן, תחת השפעת גורמים כלשהם, שינה התנהגותו והחל לדרוש כסף, במישרין או באמצעות שליחים. המשיב, שחש נסחט, היה מוכן לשלם לו סכום כלשהו.

(ו)         לבית משפט קמא הוגשו תצהירי עדות ראשית של המערער ועד מטעמו (יצחק שלום), ושל המשיב ושני עדים מטעמו (צחי דרור ויגאל עמרם). העדים נחקרו נגדית.

3.         פסק-דינו של בית משפט קמא

(א)        בית משפט קמא הציג את השאלה הטעונה הכרעה: האם המערער הוכיח כי בינו לבין המשיב נכרת חוזה להשתתפות שווה ברווחי ההגרלה? המערער טען שהתשובה לשאלה זו חיובית, ללא כל תנאי, והמשיב טען שהיה מוכן להיות שותף של המערער, אך תנאי שהציב לקיומה של השותפות, היינו, השותפות במחצית העלות שהייתה לו, לא קוים, ולכן, לא הפכו לשותפים.

(ב)        ניתוח שערך בית משפט קמא לעדויות הצדדים, הביא אותו למסקנה שאין לקבל את גירסת המערער: " לא זו בלבד שהוא לא עמד בנטל להוכיח את עמדתו, אלא שבגרסתו נמצאו סתירות, אמירות שאינן אמת, הן שלו והן של העד איציק, באופן שמעמיד באור עמום את העובדות המסופרות על-ידם" (עמ' 4 לפסק-הדין).

(ג)         בית משפט קמא לא התעלם מטיוטת הסכם הפשרה שממנה עולה שהמשיב היה מוכן לשלם למערער 300,000 ש"ח, וכמו כן מכך ששני השמות מתנוססים על הטופס, אך קיבל את הסבריו של המשיב בנושאים האלה, והאמין לו. בית משפט קמא הצביע על הסתירות שנתגלעו בגרסת המערער, שלכתחילה טען כי מעולם לא הותנתה השותפות בטופס בתשלום מראש של חלקו, ואילו בשיחות שניהל עם המשיב, שהוקלטו, תומללו והוצגו לבית משפט קמא, הודה בקיומו של התנאי, אך טען שהתנאי מולא, היינו, ששילם את חלקו מראש. על טענה זו (שהוא שילם את חלקו מראש) שב וחזר מספר פעמים תוך כדי השיחה שתמלילה הוגש לבית משפט.

(ד)        בדיון העלה המערער גרסה נוספת, שלא הועלתה קודם לכן, ומשום כך בית משפט קמא דחה אותה; הכוונה לגירסה שבין המערער למשיב היה נהוג לערוך התחשבנות מידי פעם, הן לגבי רכישות לעסק - הן לגבי כרטיסים.

(ה)        המערער לא עורר את אמונה של השופטת הנכבדה, וכך גם העד מטעמו, איציק שלום.

(ו)         תביעת המערער נדחתה והוא חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 75,000 ש"ח + מע"מ.

4.         הטענות בערעור

(א)        ב"כ המערער משיג על קביעות בית משפט קמא וטוען שהגנת המשיב היא הגנת בדים ושלא היה מקום שלא להאמין למערער, גם אם שינה את גרסאותיו. לדבריו, טעה בית משפט קמא בקובעו שלא נכרת חוזה בין הצדדים ובכך שהתעלם או נתן משקל לא מספיק לרישום שני השמות על הטופס, לדף הכולל את המספרים הזוכים שהיה בידי המערער, לעובדה שהמשיב טילפן אל המערער עם היוודע דבר הזכייה כדי לבשר לו עליה, ולעובדה שהיה מוכן לשלם 300,000 ש"ח.

(ב)        לטענת ב"כ המערער, טעה בית משפט קמא במסקנות שהסיק מהעדויות והראיות, ועל בית משפט שלערעור להתערב במסקנות אלו. באשר לשינוי הגרסאות - ניסה ב"כ המערער לתת הסבר (עמ' 7 להודעת הערעור, סע' ז1), שלפיו אמנם המערער טען ששילם, אך לא ברור מדוע טען כך בטעות, ממילא לאחר מכן חזר בו - ולכן לא כלל טענה זו בכתב התביעה, בתצהירו ובעדותו.

(ג)         ב"כ המערער טען ב"כתב הערעור המתוקן" גם להודאה והדחה, להעברת הנטל, לחוסר תום לב, עדות בעל-פה נגד מסמך בכתב, מתנה שלא ניתן לחזור ממנה, שליחות, נאמנות, נוהג, הפרה צפויה ועוד.